חוקר יהדות ליטא, ד"ר קליבנסקי, מספר על המעורבות האקטיבית של ליטאים מכל רמה ודרג בהרג ורצח אכזרי של 225 אלף יהודים
.
כולם ידעו והשתתפו. קליבנסקי

ליטא, כך למדנו בימים האחרונים, נערכת לחקיקה שתאסור הפצת מידע שמוגדר כמעוות את ההיסטוריה של ליטא, והכוונה היא לחומר תיעודי המכתים את דמותה של ליטא ככזו שהייתה שותפה לרצח יהודיה במלחמת העולם השנייה.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ד"ר בן ציון קליבנסקי, מרצה בתכנית לתואר שני בזיכרון במכללת אפרתה, החוקר את קורות יהדות ליטא ועוסק בין השאר בשימור בתי עלמין יהודיים בליטא.
110 אלף יהודים נרצחו בעיירות ועוד 115 אלף נרצחו בערים, מספר ד"ר קליבנסקי המציין כי את מעשי הרצח המזוויעים ביצעו ליטאים מכל שדרות הציבור ובכל דרג. 110 אלף היהודים שנרצחו בעירות נרצחו בתוך ארבעה חודשים ראשונים למבצע ברברוסה ובסופם לא הייתה נפש יהודייה אחת בעיירות הליטאיות, כאשר קודם לכן כשליש עד מחצית מכל עיירה היו יהודים. הנאצים הם אמנם אלה שתכננו וכיוונו את המעשים אבל מי שביצע את "העבודה הזוועתית" היו ליטאים מכל שכבות האוכלוסייה. כולם היו שותפים ברציחות הללו.
כאשר הנאצים החלו במלחמה ב-41 נוצר ואקום כשהסובייטים ששלטו שנה שלמה בליטא עזבו. בוואקום הזה נכנסו לאומנים ליטאים שתפסו את המשטרה, המועצות ושאר המוסדות, ואחד התפקידים שלקחו על עצמם היה פיקוח על חיי היהודים. במסגרת זו הם הוציאו שורה של צווים ותקנות נגד היהודים כמו חיוב ענידת טלאי צהוב, לא ללכת על מדרכות, לא להסתובב מהערב ועד הבוקר ועוד. בהמשך הוציאו אותם לעבודות בזויות ללא תכלית או שכר, היהודים נאלצו לתלוש עשב, לנקות את כיכר השוק, לטאטא שירותים של תושבי העיירה, לקלף תפוחי אדמה בבתי הסוהר, וכל זה בליווי הכאות רצחניות וגידופים מהשומרים הליטאים. בהמשך העבירו את היהודים מהבתים שלהם לגטאות שהיו יכולים להיות מבתי מדרשיות ובתי כנסת ועד אסמים ואורוות ומקומות נוספים, וכל זה כדי להמתין עד הכנת בורות שבהם יוצאו היהודים להורג, וגם חפיר הבורות בוצע על ידי היהודים עצמם".
ממשיך ד"ר קליבנסקי ומתאר את שלבי ההמשך: כשהגיעה שעת מות היהודים הם הובלו בכיכר העיר כשהגויים מגדפים ומוחאים כפיים – שלא יספרו שהם לא ידעו – ובבורות הם אולצו להוריד את הבגדים ושם נרצחו על ידי הליטאים עצמם כששניים שלושה נאצים מצלמים ליד כל בור. היו רק מקרים יוצאי דופן שבהם הנאצים הם שביצעו את הרצח".
הבגדים שנאספו נמכרו לאחר שחולקו על ידי מבצעי הרציחות, לתושבי העיירה בזול. בנוסף, לאחר העבודה הבזויה הזו נערכו מסיבות עם ראשי הערים והמועצות לציון עוד רצח המוני שהושלם, ויהודים נאלצו לשרת את המסובים, כפי שמתועד גם ב'יד ושם'. בין הרוצחים היו כולם, ממנהל בית הספר ועד הקצב העירוני. בתי היהודים נשדדו ורוקנו לגמרי".
ומה אירע באותה העת בערים המרכזיות? "הגיטאות הגדולים היו בשלוש ערים מרכזיות, וילנא, קובנה ושאבל. בקובנא היהודים אולצו לעבור מבתיהם לגטו בפרבר סלבודקא. בשלב הראשון הייתה "אקציית האינטלגנטים" שבה 500 בחורים ובחורות משכילים התנדבו שהובטח להם לבצע עבודות אינטלגנטיות, אבל זו הייתה הונאה והם נרצחו".
"בגטו היו מעל שלושים אלף יהודים. באוקטובר שליש מהגטו נרצחו באקציה הגדולה. כל היהודים רוכזו בכיכר הדמוקרטיה ואולצו לעמוד שם משש בבוקר עד השעות המאוחרות, גם נשים הרות וזקנים ושם בוצעה הסלקציה. נזכיר שזו תקופה שבה עדיין לא היו מקומות הריכוז והרצח בפולין. נעשתה סלקציה ושליש מהיהודים הובלו למצודה התשיעית הסמוכה לסלבודקא. איש לא ידעו מה קורה שם ושם הם חוסלו במקום. לאחר מכן הגיעו ידיעות מבודדים שהצליחו לברוח משם וסיפרו מה אירע".
"בשנת 44' הייתה 'אקציית הזקנים והילדים', האקציה הנוראית מכל. עד אז ילדים חונכו בידי הסבתות והאמהות כשהאבות יצאו לעבודה מחוץ לגטו, בעיקר בשדה תעופה מחוץ לקובנה. כשחזרו באחד הימים גילו שאין זקנים ואין ילדים. הם נלקחו ונרצחו. בכך אבדה למעשה התקווה כשלא היו עוד ילדים".

כולם השתתפו ברצח היהודים
צילום: אפרתה
כנשאל מה הביא למעורבות הבלתי שגרתית והאקטיבית הזו של הליטאים במעשי הרצח, בניגוד למה שאירע באיטליה, הולנד, צרפת וכיוצא באלה, משיב ד"ר קליבנסקי כי לכך מספר תשובות וניתן למנות ביניהן "את אחת התשובות והיא ששנה קודם לכן כבשו הסובייטים את ליטא. עד אז היהודים היו שווי זכויות למעט המוסדות הממשלתיים שהיו סגורים בפניהם. כשנכנסו הסובייטים לליטא וכבשו אותה, החלו לראות יהודים שמופיעים בממשל, בבולשת ובכל המקומות שעד אז היו סגורים ליהודים. שבוע לפני הפלישה הנאצית שלחו הסובייטים את כל היסודות האנטי-קומוניסטים לסיביר ומקומות נוספים, ובהם היו כמה עשרות אלפי ליטאים וגם כמה אלפי יהודים. הגירוש היה נוראי בעיני הליטאים שראו שבין המגרשים היו גם יהודים. זה היה אירוע טראומתי לליטאים שחיכו לנקמה. הם זיהו את היהודים כחלק מהממסד הסובייטי".
קליבנסקי מעיר ומצין כי תשובה זו היא "אחת התשובות לשנאה הנוראית מעבר לשנאת הנוצרית הקדומה, אבל חייבים לציין שעד שנת 41' היו יחסים סבירים בין יהודים לליטאים. לא היו פוגרומים וכו'".
באשר לפעילותו שלו לשימור בית עלמין יהודי בליטא, מספר ד"ר קליבנסקי כי מדובר בבית עלמין שבו קבורים בני משפחתו שלו. במקביל הוא מצוי בקשר עם מקומיים המטפלים בבתי עלמין אחרים. "מדובר בעיירה כידן, שבה מתגוררת מורה שנטלה יוזמה עם תלמידיה להחיות את זכר הקהילה היהודית. הרי חיו ביניהם שליש יהודים שנעלמו והיום בעיירה הזו לא יודעים מהו יהודי. לכן הם החליטו לשמר את הזיכרון היהודי. באתי והצעתי להם שיש כאן בית עלמין יהודי גדול, מה שמאוד נדיר כי הסובייטים שיטחו בתי עלמין והפכו אותם למוסדות וגינות ציבוריות, אמרתי לאותה מורה שמדובר במקום מאוד חשוב ורצוי שתשלח את התלמידים לנקות את המצבות כאחד הפרויקטים שלה. היא קיבלה את ההצעה שלי ופנתה לראש העיר שהציע לסייע בשיפוץ מצבות שנשברו והפרויקט יוצא לדרך בקרוב".
על יחסו של העם הליטאי למיזמים מעין אלה הוא אומר כי "יש הבדל תהומי בין יחס השלטונות והממסד שמנסים לשמר את שמות הרוצחים, יש רוצח שקוראים כיכרות ורחובות על שמו, לבין המקומות העממיים יותר שאין בהם את הרגשות הלאומניים כל כך ומסתכלים בעין מפוקחת על הצורך לזכור את היהודים שחיו ביניהם".

אנדרטה בבית העלמין בוילנה
צילום: דוברות אפרתה